הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 46), התשע"ה-2015 | המשמר החברתי

חוק ההוצאה לפועל מאפשר לאדם שחייבים לו עד 50,000 ש"ח לדרוש מההוצאה לפועל לגבות את חובו גם בלי לקבל קודם אישור מערכאה משפטית. מדובר רק בחוב חד-פעמי (לא תשלום חוזר) שנובע מחוזה שנחתם בין הצדדים. ההיגיון בבסיס האפשרות הזו ברור לכל מי שיעילות המגזר הציבורי לנגד עיניו: באופן כזה כ-20% מהתביעות שקשורות להוצאה לפועל אינן מגיעות לבית המשפט, והדבר מקל את הלחץ על מערכת המשפט הישראלית העמוסה לעייפה. בדברי ההסבר להצעת החוק מצוין שמאז נכנס התיקון הזה לחוק נפתחו יותר ממיליון תיקי תביעה על סכומים נמוכים מ-50,000 ש"ח. מי שמתכוון לפתוח תיק בהוצאה לפועל חייב להודיע על כך קודם לכן לחייב במכתב רשום.

מה הצעת החוק אומרת

אפשר יהיה לפתוח ישירות בהוצאה לפועל תיקים עד סכום של 75,000 ש"ח, כלומר יותר תיקים ידלגו על ערכאה משפטית ויגיעו היישר להוצל"פ. מי שמתכוון לפתוח תיק בהוצאה לפועל נדרש להודיע על כך קודם לכן לחייב במכתב רשום שיש עליו אישור מסירה.

השינויים הצפויים מאישור החוק

בבתי המשפט בישראל מתרחשת זה זמן רב הכבדה מתמדת בעומס העבודה. הסיבות לכך מגוונות – מריבוי עורכי דין ועד מיעוט השופטים יחסית לגודל האוכלוסייה. לכן מובן שהממשלה מנסה להקל את העומס. אולם ביטול הדרישה לאישור ערכאה משפטית כדי לגבות מאדם חוב השווה ליותר מפי עשרה מהמשכורת החציונית בישראל נראה מסוכן, בלשון המעטה. ההוצאה לפועל ידועה כגוף שעושה שימוש בשיטות גבייה אגרסיביות. אפילו אם גביית החוב מוצדקת, ערכאה שיפוטית יכולה לעזור להגן על חייבים שלא מסוגלים לשלם ולמנוע מהם הידרדרות כספית נוספת, ואולי אף להביא לפשרה הוגנת בהסכמת שני הצדדים, עוד לפני שהעניין יגיע להוצל"פ.

התנגדות לאפשר תביעה ישירה בהוצאה לפועל כבר נשמעה בעבר, אלא שהיא הגיעה מארגוני עורכי הדין, שהפסידו כסף רב בדמי טרחה. מן הסתם, אם הצעת החוק הנוכחית תעבור הם יפסידו כסף רב עוד יותר. למעשה מדובר בוויכוח המוכר: מה נעדיף – מגזר ציבורי יעיל שמספק שירותים לאזרחים בצורה של סרט נע ובעלות נמוכה יותר (לכאורה), או התנהלות אטית ושכלתנית, מתחשבת ואולי גם חומלת יותר, שדורשת משאבים רבים יותר.

הצעת החוק באתר הכנסת