פרעתי הנה טענה כי החוב שולם או שפסק הדין קוים.

תיקי הוצאה לפועל נפתחים בגין חוב של החייב לזוכה, תיקים אלו יכולים להיפתח לביצועו של פסק דין, שטרות או על סכום קצוב כאשר החוב עד סכום של 75 אלף ₪. לעיתים לחייב טענה בדבר פירעון מלא או חלקי של החוב אשר בגינו נפתח תיק ההוצאה לפועל. סמכות רשם ההוצאה לפועל לדון בבקשת חייב בטענת "פרעתי" שעילתה לאחר מועד פסק הדין או לאחר שנפתח תיק ההוצאה לפועל כנגדו כאשר מדובר בתיקי שטרות או סכום קצוב.

בעמוד זה תמצאו את כל המידע הרלוונטי בנוגע למהי טענת "פרעתי" בהוצאה לפועל, הוראות החוק והפסיקה של בתי המשפט בסוגיות מהותיות, ספרות והלכות מחייבות בנושא זה.

טענת פרעתי

חייב הטוען שמילא אחר פסק הדין או שאינו חייב עוד למלא אחריו, כולו או מקצתו, עליו הראיה, ורשאי רשם ההוצאה לפועל לקבוע אם ובאיזו מידה מוטל עוד על החייב למלא אחר פסק הדין; עד לקביעתו כאמור, רשאי רשם ההוצאה לפועל להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין, כולו או מקצתו, מטעמים מיוחדים שיירשמו.

החליט רשם ההוצאה לפועל להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין, יצווה על הפקדת ערובה להבטחת קיום פסק הדין, זולת אם החליט, בהתחשב בנסיבות הענין, שלא לצוות כן.

דחה רשם ההוצאה לפועל את טענת החייב, יטיל עליו הוצאות מיוחדות אם מצא כי לא היה יסוד לטענתו.

סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967

• את הבקשה יש להגיש בכתב ולצרף לה כל מסמך או ראיה המוכיחה את הטענה בדבר פירעון החוב, למשל: קבלות המוכיחות את התשלום, צילום חשבון בנק שמוכיח את התשלום, וכיו"ב.
• אם הבקשה תוגש בתוך 21 ימים מיום המצאת האזהרה לחייב, הוא לא יידרש להתייצב לחקירת יכולת כל עוד בקשתו לא נדחתה. (תקנה 12א(ה)(3) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979)
• ככל ולחייב תיק איחוד, הבקשה תוגש בתיק הפרטני על אף קיומו של תיק איחוד (תקנה 33א לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979)
• לבקשה יש לצרף תצהיר, שבו מצהיר החייב בכתב על העובדות שאותן הוא טוען.
• לאחר הגשת הבקשה, רשם ההוצאה לפועל יקיים דיון לגבי טענת החייב, במעמד שני הצדדים.
• במקרה שרשם ההוצאה לפועל דחה את הטענה שנטענה על-ידי החייב, הוא יטיל על החייב הוצאות מיוחדות אם מצא כי לא היה יסוד לטענה.
• אם נדחתה טענת "פרעתי" שטען החייב, עליו להתייצב לחקירת יכולת (או לפרוע את החוב) בתוך 21 ימים.

ערעור

על החלטה של רשם ההוצאה לפועל במסגרת טענת "פרעתי" ניתן לערער ישירות לבית המשפט ללא צורך בקבלת רשות לערער מראש.

בערעור על החלטות רשם הוצל"פ חל עקרון "הערכאה הכפולה". כך, טענות עובדתיות וראיות שהובאו בפני לשכת ההוצל"פ אכן ניתנות ל"שמיעה מחדש" במסגרת הליך הערעור. עם זאת, אין משמעותה של "שמיעה מחדש" קיומו של ההליך הדיוני בשנית בכל מקרה. על ביהמ"ש שלערעור לקבל ולשמוע טענות עובדתיות וראיות חדשות רק ככל שעולה הצורך בכך. רע"א 7750/16 רפאל צרפתי נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ

ספרות, פסיקה והלכות בית המשפט

טענת חייב כי פרע חובו לפני מועד מתן פסק הדין תידון בבית המשפט, ולא מול ראש ההוצאה לפועל: ברור איפוא ונעלה מכל ספק הוא, שאין ראש ההוצאה-לפועל רשאי לשעות אל טענת החייב שפרע לפני מתן פסק-הדין. טענה זו מקומה בבית-המשפט שדן בתביעה, ואם לא נטענה שם, אבד עליה הכלח. שאם לא תאמר כן, ישמש ראש ההוצאה-לפועל דרגת ערעור המעבירה פסק-דין של בית-המשפט תחת שבט בקרתה, וכזאת לא ייתכן. בר"ע 87/72 משה אלבוים נ' חברת פרץ אפשטיין , כו (2) 145

חייב יכול להעלות טענת "פרעתי" בכל מועד לאחר מתן פסק הדין: בעוד שלהתנגדות לביצועו של שטר נקבע בתקנה 88ה לתקנות ההוצאה לפועל התש"ם-1979, מועד של 10 ימים, זכות הפניה אל ראש ההוצאה-לפועל לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז-1967, אינה מוגבלת בזמן. מכאן אפשר גם להבין על שום מה לא נקבע בסעיף 19 מועד לבקשת החייב. הפרעון הנטען יכול שייעשה בכל תאריך שהוא, לאחר צאת פסק-הדין, והוא מנקה את החייב מן החוב, יהא אשר יהא תאריכו. הואיל וכך, אין מגבילים את החייב בזמן. בר"ע 87/72 משה אלבוים נ' חברת פרץ אפשטיין , כו (2) 145

ראש ההוצאה לפועל מוגבל לבירור טענות שלפיהן החייב מילא או אינו חייב למלא אחר פסק דין או מסמך, והוא אינו מוסמך לפסוק בתביעות אחרות, כמו טענה בדבר זכות קיזוז בשל ריבית מופרזת: לפי סעיף 19(א) לחוק ההוצאה-לפועל, תשכ"ז-1967 סמכות ראש ההוצאה-לפועל לברר ולפסוק בטענות החייב לפי פסק-דין או מסמכים שדינם כדין פסק-דין מוגבלת לטענה שהחייב מילא או אינו חייב למלא אחרי פסק-הדין או המסמך הנדון. אין ראש ההוצאה-לפועל מוסמך לפסוק בתביעות אחרות שיש לחייב נגד הנושה. תשלום ריבית מופרזת, כשאין לחייב הזכות לקזז תשלום זה מהקרן או מהריבית, אינו מהווה מילוי אחרי פסק-דין ואין הוא פוטר את החייב מלמלא אחרי פסק-דין. ה"מ 283/71 משה אמריגליו ובנו בע"מ נ' נוה פאר יחזקאל בן יצחק בע"מ , כה (2) 407

לרשם ההוצאה לפועל סמכות לדון בהסכם שנכרת במאוחר לפסק הדין שיש בו להסדיר את חוב מזונות העבר.

נטל השכנוע להוכחת הטענה, רובץ לפתחי החייב ואינו עובר לעולם אל הזוכה, שכן רואים את החייב כמי ש"מוציא מחברו". טענה זו היא בדרך כלל טענת הודאה והדחה בה נטל השכנוע הוא על כתפי החייב לכל אורך הדרך ואינו עובר לזוכה.

במהלך הדיון, יכול לעבור אל הזוכה הנטל המשני להביא ראיות לסתור וזאת בעת שהחייב מביא מסמכים שלכאורה תומכים בטענותיו. עם זאת, נטל השכנוע העיקרי הוא תמיד על החייב.

הנסיבות בהן יעבור הנטל המשני אל הזוכה יתקיימו, לדוגמה, כאשר חל שיהוי ניכר בנקיטת הליכי ההוצאה לפועל ואין לכך הסבר מניח את הדעת, או כאשר טענתו של החייב נסמכת על עובדה מהותית שמצויה בידיעתו המיוחדת של הזוכה (ר' בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה שביעית, מאי 2012, בעמ' 269-270).

יודגש כי סמכות הרשם מוגבלת לטענות החייב לפיהן הוא מילא אחר פסק-הדין או שאין הוא חייב עוד למלא אחריו.

לא נמצא להתערב בהחלטת ביהמ"ש המחוזי לפי אין מקום לדון בחלק מהטענות שהעלתה המבקשת במסגרת המרצת הפתיחה שהגישה (לאחר שהליך מימוש בית המגורים הועבר לידון במסגרת ההוצל"פ), ובכלל זאת טענות לעניין גובה חוב משכנתא וטענות לעניין דיור חלוף ומכר עצמי; בין היתר נפסק כי טענה לטעות בחישוב גובה החוב מצויה בסמכות רשם ההוצאה לפועל במסגרת טענת "פרעתי". אכן טענה כי החוב נופח בשל ריבית מופרזת אינה בסמכות רשם ההוצאה לפועל. אולם טענה לטעות בחישוב גובה החוב, כבענייננו, מצויה בסמכות רשם ההוצאה לפועל. רעא 4992/18 אסנת גוטמן נ' בנק דיסקונט לישראל

סמכותו של רשם הוצל"פ במסגרת דיון בטענת "פרעתי" תחומה אך להכרעה בדבר פירעון החוב, ואינה משתרעת על בירור המחלוקת ממנה צמח החוב. רעא 1745/16 קפלה אנסטלט (חברה מחוקה) נ' ספוט עתיד בע"מ

אין לחייב בתשלום ריבית פיגורים לתקופה שבה עוכב ביצועו של תשלום; לעומת זאת, את הפרשי הריבית וההצמדה יש לחשב לתקופת עיכוב ביצוע פסק הדין. רעא 7777/09 אליהו בראנץ נ' הרצל כנפי

נטל השכנוע בטענת פרעתי קבוע ומוטל תמיד על החייב. נטל זה הינו נטל ראשוני והוא אינו עובר אל הזוכה לעולם. הנטל המשני של הבאת ראיות לסתור יכול לעבור אל הזוכה אך גם במצב דברים זה נטל השכנוע העיקרי הראשוני מוטל על כתפי החייב. אם בסוף הדיון עדיין נשאר ספק באשר לביצוע או אי-ביצוע פסק הדין, או כאשר כפות המאזניים מעוינות, מוכרע הדין לרעת החייב במקרה של טענת פרעתי. רעא 5438/09 עו"ד יוסף גרוסמן נ' שמואל אסי אסלן

אכן יש ועצם השהיית ההוצאה-לפועל לזמן ארוך ללא הסבר לדבר עשויה להעביר על שכמו של הנושה אם נטל הראיה שהחוב לא סולק. ה"מ 22/72 עמוס נדב נ' לילי נדב, פ"ד כו(1) 603 (1972)

רשות ערעור לא תינתן אפילו אם עולה בענין שאלה משפטית חשובה אך אין בפתרונה כדי להשפיע על תוצאת הערעור; סמכות ראש ההוצל"פ בס' 19 לחוק ההוצל"פ אינה אך בטענות טכניות של פרעון החוב אלא גם בטענות של שינוי נסיבות מהותי שארע לאחר מתן פסה"ד. רעא 9636/08 המועצה הדתית ראש העין נ' עודד שמריה

במסגרת טענת 'פרעתי' יכול חייב להעלות טענת קיזוז העומדת לו כלפי הזוכה. רשם ההוצאה לפועל יכול לדון בטענת 'פרעתי' הנסמכת על זכות קיזוז, כל עוד מדובר בזכות קיזוז קיימת, שאינה שנויה במחלוקת; במקרה דנן טענת הקיזוז של החייבים הנה מכוח פסק בוררות שלא אושר על ידי בימ"ש, הצדדים חלוקים בנושא הקיזוזים ויש צורך בקביעה שיפוטית שתכריע בנושא, דבר שאינו נמצא בסמכות רשם ההוצאה לפועל. לפיכך, טענת החייבים כי פרעו את החוב או חלק ממנו מכוח החיוב שבפסק הבוררות, נדחתה. עם זאת, קוזזו סכומים שנפסקו בפסק דין ובהחלטות שיפוטיות חלוטות. (כ"ס) 519178-11-14 הזוכה נ' החייבים

חובת תום הלב חולשת גם על אופן ניהולם של ההליכים ומחייב את הזוכה בתיק לפעול באופן סביר לקבלת סעד המימוש ואין הוא יכול "לישון על זכותו" ועל הזוכה לחתור לסיום ההליכים עם החייב. תיק ההוצאה לפועל אינו יכול לשמש "תוכנית חסכון" לזוכה, אשר ממתינה עד אין קץ, ללא נקיטת הליכים, תוך צבירת הפרשי הצמדה וריבית. (חי') ‏51-6714-10-16‏/ החייבת נ' הזוכה

הגשת תצהיר כדין התומך בבקשה בטענת "פרעתי" הינה יסודית. פגם בה מהווה הצדקה בפני עצמה לדחיית הבקשה.; יחד עם זאת, אמנם בפועל, משמעות בקשת "פרעתי" שהגיש החייב 2 היא כי זו הוגשה ללא תצהיר – מאחר ולא התייצב לדיון – אך לאור העובדה שמרבית טענות החייב אינן עובדתיות אלא משפטיות, יש לדון בבקשה לגופה.

נטל השכנוע בטענת פרעתי, קבוע ומוטל תמיד על החייב. נטל זה הינו נטל ראשוני והוא אינו עובר אל הזוכה לעולם, מכיוון שהמוציא מחברו עליו נטל הראיה. טענת "פרעתי" היא בדרך כלל טענת הודאה והדחה, שבה רובץ נטל השכנוע עד הסוף על החייב ואיננו עובר לזוכה.

שאלת קיומו של הסכם שנכרת בין הזוכה לחייב אחרי מתן פסק הדין הינה בסמכותו של רשם ההוצאה לפועל. אולם, הרשם איננו רשאי לדון בכל טענה שעולה בהקשר להסכם שנכרת בין הצדדים. לנוכח הקביעה כי חל שינוי בפסק הדין בהסדר מאוחר יותר, נתונה סמכות לבית המשפט (ולא לרשם) לקבוע אם ההסדר המאוחר הופר או קוים, ולצורך כך תוגש תביעה על ידי הצד המעוניין. (ת"א) 504747-09-15 החייבים נ' הזוכה

על הטוען פרעתי לעמוד בנטל ההוכחה הרובץ על שכמו במישור זה. במקרה זה, על החייבת – ו/או החייבים, בנסיבות דנן, מוטלת הראיה להוכיח את טענותיה בהיותה "המוציא מחברו" באשר היא זו הטוענת פירעון החוב בתיק.

כשניתן פסק דין, ולבטח, במקרה דנן, מכוח הסכמת הצדדים ובנוכחותם, אין מקום להתנות עליו ו/או להוסיף תנאים נוספים כתנאי לקיומו. משניתן פסק דין, היה על החייבת למלא אחריו, מבלי להטיל על הזוכה מטלות נוספות כגון יצירת קשר טלפוני או אחר, ובמיוחד, כי אלו לא קיבלו זכר בפס"ד שניתן בנוכחותה.

אין בהתנהלות הזוכה שלפיה עמד על זכויותיו כפי שהן נקבעו בפסק דין, אף בהסכמת החייבת עצמה, חוסר תום לב מצדו או ניסיון כלשהו מצדו להתעשר על גבי החייבת שלא כדין. (חי') ‏02-12749-14-4‏ החייבת נ' הזוכה

במסגרת טענת "פרעתי" ניתן לטעון ולהוכיח גם טענת קיזוז. יחד עם זאת, הקביעה האמורה מוגבלת רק לזכות קיזוז קיימת, במאובחן מזכות קיזוז נטענת. זכות קיזוז קיימת פירושה זכות שקיומה אינו שנוי במחלוקת. (כ"ס) 509585-09-15 זוכה 1 נ' חייב 1

נדחתה טענת פרעתי בקשר לחוב מזונות ילדים, בהסתמך על טענת קיזוז. נקבע, כי עת עסקינן בקיזוז כספים שכלל אינם מהווים חלק ממזונות הקטינים, לא ניתן לבצע הקיזוז. (רמ') 514144-08-16 חייב נ

ע"ר (משפחה באר שבע) 11581-07-15 פלונית נ' אלמונית (פורסם בנבו, 29.03.2016)

אמנם, עפ"י סעיף 21 לחוק ההתיישנות, בידי זוכה תקופה של 25 שנים לצורך ביצוע פסק דין, אך כאשר זוכה אינו מממש את זכויותיו עפ"י פסק הדין משך תקופת זמן ממושכת ו"יישן על זכותו", מתעוררת השאלה באם נוכח התנהלות הזוכה והשיהוי הרב יש לראות בזוכה כמוותר על חובו.

"נטל הראייה בבקשה בטענת "פרעתי" מוטל על החייב, אך במקרה של שיהוי חל היפוך נטל הראייה ועל הזוכה הנטל לסתור טענותיו של החייב ולהראות כי לא ויתר על חובו תוך מתן הסבר משכנע להשהייה בנקיטת הליכי הוצל"פ משך זמן רב (ר': המ 22/72‏ ‏ עמוס נדב נ' לילי נדב, פ"ד כו(1) 603, ע"א (ת"א) 1282/09 חפץ נ' דנובה [פורסם בנבו] (מיום 21.4.2010))

כב' השופטת שטופמן בע"א (ת"א) 1191/05‏‏ (אגוזי נועם נ' בנק דיסקונט סניף ראשי ת"א [פורסם בנבו] מיום 13.3.2007) נתנה דעתה לשאלת תום ליבו של זוכה בניהול הליכי הוצל"פ ולשיהוי בנקיטת הליכים לגביית החוב. לדבריה:

 "עקרון יסוד בשיטתנו המשפטית, מחייב כי צד המחזיק בזכות כלפי רעהו, יפעל למימוש זכותו זו בתום לב, בגדרי עקרון תום הלב, ההולך וכובש מקום כעקרון-על בשיטתנו המשפטית. חובת תום הלב, איננה מצטמצמת, אך ורק, לשאלת נסיבות פתיחתו של הליך ההוצל"פ או לפירעונו של החוב. חובת תום הלב, חולשת גם על אופן ניהולם של ההליכים בפני ראש ההוצל"פ. עקרון תום הלב בניהול הליכי הוצאה לפועל, מחייב את הזוכה בתיק ההוצאה לפועל, לפעול, באופן סביר, לקבלת סעד המימוש בהליכי ההוצאה לפועל, ואין הוא יכול "לישון על זכותו" זו, עד קץ כל הימים.

אכן, חוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958, מורה כי על הליכי הוצאה לפועל לא תחול התיישנות. ברם, אין בכך כדי לפטור את הזוכה מחובתו לחתור לסיומו של הסכסוך בין הצדדים, ולפרעון החוב בתיק ההוצל"פ. תיק ההוצאה לפועל אינו יכול לשמש "תוכנית חסכון" לזוכה, אשר תמתין לזוכה, פרק זמן ממושך, ללא נקיטת הליכים, תוך צבירת הפרשי הצמדה וריבית. ויודגש, אין המדובר בהטלת חובה על הזוכה "לרדוף" אחר החייב לשם מימושו של פסק הדין, ואין הוא חייב לנקוט בהליכים ארוכים וסבוכים על מנת לאתר את החייב ונכסיו. אולם, חלה על הזוכה חובה לנקוט, בדרך סבירה, בפעולות במסגרת תיק ההוצאה לפועל, לשם מימושו של פסק הדין. כך תוגשם תכליתו של עקרון תום הלב בניהול הליכים משפטיים, תוך יעול הדיון ומניעת שימוש לרעה בו. סבורה אני כי לאורה של חובת תום הלב בניהול הליכים משפטיים ומעמדו של עקרון זה, ימנע בית המשפט, דרך כלל, מליתן סעד לזוכה, אשר "ישן על זכותו", ולא נקט בהליכים למימוש פסק הדין, במסגרת הליכי ההוצל"פ."19.יחד עם זאת, בפסיקה נקבעו שני תנאים עיקריים הנבחנים בעת שמועלית שאלת השיהוי בנקיטת הליכי הוצל"פ: האחד, האם השיהוי מבטא ויתור על הזכות מצד הזוכה. והשני, האם הורע מצבו של החייב עקב השיהוי.תנאי חלופי נוסף שהוזכר פסיקה הינו האם נגרם השיהוי עקב חוסר תום-לבו של הזוכה.גם בהתקיימם של תנאים אלו, על בית המשפט לשקול, על דרך של איזון, את האינטרסים ההדדיים של בעלי-הדין ואת מאזן הנזקים ביניהם וכן את מהות התביעה והסעד המבוקש במסגרתה.(ר': דבריה של כב' השופטת ארבל בע"א 2576/03 אהובה וינברג נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים [פורסם בנבו] (ניתן ביום 21.2.2007) וכן ע"א(חיפה) פרידלנדר נ' כאן גולן [פורסם בנבו] (מיום 12.4.2007) אשר אושר ע"י בימ"ש העליון ברע"א 4398/07 [פורסם בנבו] (מיום 27.2.2008))".