מחשבון תשלום חודשי בהליך חדלות פרעון

הסכום הבסיסי הוא סכום קבוע לפי הרכב המשפחה, שהממונה על הליכי חדלות פירעון מפחית מהכנסת המשפחה לפני שהוא מחשב את התשלום החודשי. לפי נוהל 13 של הממונה, זהו סכום מינימלי שיש להשאיר בידי החייב למחייתו. הוא אחד המשתנים בנוסחה, ולא הסכום שנשאר לחייב בסוף.

לפי נספח א׳ לנוהל 13:
יחיד / נשוי החי בנפרד: 4,711 ₪
רווק, גרוש או אלמן עם ילד: 6,211 ₪
זוג: 6,229 ₪
זוג עם ילד: 7,729 ₪
זוג עם 2 ילדים: 9,229 ₪
זוג עם 3 ילדים: 10,729 ₪
זוג עם 4 ילדים: 12,229 ₪
זוג עם 5 ילדים: 13,529 ₪
הסכומים כבר כוללים את התוספת עבור הילדים.

לפי הנוהל, הסכום הבסיסי מבוסס על קצבת הנכות הכללית של הביטוח הלאומי. לכן הסכום ליחיד (4,711 ₪) שווה לקצבת הנכות הכללית המלאה ליחיד שמשולמת מ־1 בינואר 2026, והסכום לזוג (6,229 ₪) שווה לקצבה המלאה עם התוספת לבן זוג (4,711 + 1,518 ₪).

לפי הנוהל מוסיפים 1,500 ₪ לכל ילד, ו־1,300 ₪ לכל ילד מהילד החמישי ואילך. למשל, לרווק, גרוש או אלמן עם שלושה ילדים: 6,211 + 1,500 + 1,500 = 9,211 ₪. ילד שגר עם החייב רק בחלק מהזמן נספר באופן יחסי. במשמורת משותפת מלאה, למשל, נספרים 750 ₪ במקום 1,500 ₪.

לא. לפי הנוהל, הוצאות מגורים כמו שכירות או משכנתה כבר כלולות בסכום הבסיסי, ולכן לא מפחיתים אותן בנפרד. בנפרד אפשר להפחית רק הוצאות מיוחדות שהנוהל מכיר בהן, כנגד אסמכתאות. למשל: טיפול רפואי חיוני, נסיעה לעבודה בתחבורה ציבורית, טיפול בילדים קטנים עד 2,500 ₪ לילד וצהרון עד 1,000 ₪ לילד.

לא. לפי הנוהל, הסכום הבסיסי אחיד לכל החייבים שיש להם אותו הרכב משפחתי. הוא נקבע לפי הרכב המשפחה בלבד, בלי קשר למקום המגורים, לגיל או למין.

מהכנסת הנטו של כל המשפחה מפחיתים את הסכום הבסיסי ואת ההוצאות המיוחדות שאושרו, ומחלקים את התוצאה בשתיים. את מה שיוצא מכפילים בחלקו של החייב בהכנסות המשפחה. בדוגמה שבנוהל: (13,438 − 9,229 − 1,200) ÷ 2 = 1,504.5 ₪, וכשחלקו של החייב הוא 50%, התשלום החודשי הוא כ־752 ₪.

לא. הנוהל מדגיש שהסכום הבסיסי אינו הסכום שיישאר בסוף בידי החייב כדמי מחיה. בפועל נשאר בידי המשפחה גם חלק מההכנסה הפנויה, כי התשלום הוא רק מחצית ממנה לפי חלקו של החייב. התשלום הסופי נקבע בכל תיק לפי הנתונים והמסמכים, ולממונה יש שיקול דעת לסטות מהנוסחה במקרים מתאימים. להסבר על ההליך כולו: חדלות פירעון ושיקום כלכלי.